הדירות הבדידות שלהם היו לחות, נוצצות לאור המנורה

ויקה גיחכה.

מספיק להיום. צא לחדר שלך. חכה. נגיע כשרואים לנכון.
היא ירקה. היריקה החמה והרטובה נחתה על החזה שלי והתגלגלה לאט לאט.

ותנגב את הרצפה מאחוריך. אתה מתלכלך.
הם הסתובבו ויצאו מהסלון והשאירו אותי לבד-מושפל, נרגש בטירוף, מכוסה ברוק שלהם. הדלת נסגרה.
שכבתי על הרצפה הקרה, כולה דביקה, רועדת ושבורה לחלוטין. ההתרגשות הייתה כה חריפה שהיא גבלה בכאב. כל שריר היה מיילל במתח, ובתוכו עדיין פועם מהזיכרון של קטיה שבבעלותי. האוויר היה ספוג בריח שלהם-בושם, זיעה, מין ועור לח.
מאחורי הדלת נשמעו צחוקם-חצוף, מרוצה, מלא הבנה הדדית. הם חגגו את כוחם, את עליונותם. ואני הייתי רק צעצוע שהונח בצד עד שהחליטו לשחק שוב.
הצו היה ברור: להסיר דירות דיסקרטיות ולחכות. בקושי עליתי על רגלי הכותנה, מצאתי סמרטוט והתחלתי לשטוף את סימני הטירוף שלנו מהרצפה-טיפות חומר סיכה, ריר. ההשפלה בערה מבפנים, אך יחד איתה בערה גם ההתרגשות הנמוכה והחיה. ניגבתי את הרצפה, והזין שלי, עדיין יציב ולא מרוצה, נרתע נואשות בכל תנועה.
לאחר שסיימתי, שוטטתי לחדר השינה כמו נידון להוצאה להורג. הדליק את האורות והתיישב על קצה המיטה, בוהה בחלל הריק. הזמן נמתח. כל דקה הייתה עינוי המתנה. הקשבתי לקול הקטן ביותר מאחורי הקיר, אבל עכשיו הייתה שם שתיקה. חירשת, מרושעת.
עברה שעה. כבר התחלתי לחשוב שהם שכחו ממני, שזה הסוף כשהדלת נפתחה לאט לאט בלי לדפוק.
שניהם עמדו בפתח. תחליפי בגדים. כעת לבשה קטה מחוך עור שהדגיש את מותניה, ואילו ויק לבשה רק חלוק משי קצר, פתוח ולא מסתיר דבר מלבד אותו רצועה בצבע בורדו שעדיין קשורה לירכיה. פניהם היו רציניים וחמורים.
“קום,” זרקה קטיה. – ובוא אלינו.
צייתתי, הרגשתי כאילו דירות דיסקרטיות מתגלגלות.
ויקה העיפה בי מבט מעריך, ואז הסתובבה לאט כאילו קונה בקר.
נראה שהילד שלנו עדיין לא הבין את הכללים, אמרה ועצרה מאחורי. אצבעותיה נשכבו על ישבני, מכווצות במגע שלה. הוא גומר? לא. ללא רשותנו. האם הוא חרמן? כן. אבל זה לא הכשרון שלו.
“בדיוק,” תמכה קטיה. היא התקרבה כך שקצה הרצועה השחורה שלה נח על בטני. – אז אנחנו צריכים להמשיך ללמוד. על הברכיים. נשק את מה שזיין אותך.

ירדתי מולה, והרכנתי את ראשי בצייתנות, נגעתי בשפתיי בזין גומי

זה עדיין היה לח, הריח כמו חומר סיכה ו … אני. ליקקתי אותו, מצצתי אותו כמו שהייתי מוצץ את האמיתי, מנסה לרצות, לטעום את ההשפלה שלי על הלשון.
“בסדר,” הושיטה קטיה לטובה והעבירה את אצבעותיה בשיערי. – עכשיו … פנה לוויק. היא רוצה לטגן את הנקודה העלובה שלך.
הלב הלך בעקבים, אבל צייתתי, הסתובבתי בחיקי לעבר ויק. היא הביטה בי, פחות קטינית, אבל לא פחות אימתנית מזה.
“שכב על הגב,” היא ציוותה. – תרים את הרגליים למעלה. אני רוצה לראות את הפנים שלך כשאני נכנס אליך.
נפלתי על השטיח וזרקתי את רגלי, חשפתי את עצמי לגמרי והצעתי את עצמי אליה. התנוחה הייתה משפילה וכפופה ככל האפשר. ויקה כרעה על ברכיה בין רגלי, התכופפה, סיכה את הרצועה שלה ואת החור הרועד שלי. תנועותיה היו פתאומיות יותר, פחות אכפתיות מזו של קטיה.
“הרפי את הדירות הנפרדות, אחרת זה יכאב,” אמרה ללא שמץ של אמפתיה בקולה, וללא טקסים נוספים, הניחה את הקצה ודחפה אותו לעברי בצורה חדה ככל שיכלה.
צעקתי. הפלישה שלה הייתה מהירה ונוקשה יותר. היא כבר לא הייתה כל כך זהירה. אבל הכאב הוחלף במהירות בתחושת מלאות מוכרת וקורעת. היא נכנסה לתוכי לגמרי וקפאה, נהנית מהבעת הפנים שלי.

מה שלומך? כמו שיש לך אישה אחרת? היא סיננה, התחילה להזיז את ירכיה. הקצב שלה היה מהיר, חד. היא לא זיינה אותי בשביל ההנאה שלי, אלא בשביל שלה. הייתי רק אובייקט, חור. – אשתך צופה בי משתמש בגבר שלה. איך אני עושה ממך את הכלבה הצייתנית שלי.
גלגלתי את עיניי, לא יכולתי לעצור את הגניחה. קטיה עמדה זו לצד זו, התבוננה, ואחת מזרועותיה ליטפה את עצמה בין רגליה, והשנייה אחזה ברצועה שלה.
כן, ויק, תגרום לו לגנוח בקול רם יותר, היא הורתה, וקולה רעד בהתרגשות. – הוא אוהב את זה. אוהב להשתמש בו.
ויקה האיצה, גופה צנח על ישבני, ציפורניה חפרו בירכיים. כבר לא יכולתי לחשוב על שום דבר מלבד התנועה הנוקבת והגסה הזו בתוכי. היא היכתה בדיוק בערמונית, ועם כל דחיפה גל של הנאה התגלגל חזק יותר ויותר, ושטף את שרידי הבושה האחרונים.
נאנחתי, כבר לא ידעתי מה אני מבקש-לעצור או להמשיך.
בבקשה, מה? היא שאלה את ויק, בלי להאט.

בבקשה … גברתי … אני … …
את תגמרי? – קטיה נתקעה, מתקרבת. היא התכופפה והסטראפון שלה נח על הלחי שלי. – בלי רשות? אתה יודע מה יקרה בשביל זה.
עטפתי את ראשי, הרגשתי דירות דיסקרטיות כמו גל בלתי נשלט עולה. הייתי על הקצה, עוד דחיפה, עוד תנועה…
ויקה, כאילו הרגישה את זה, הוציאה אותו ממני בפתאומיות. הריקנות הייתה גרועה מכל כאב. נאנחתי בתסכול וייסורים.

רד על ארבע. מהר! – קטיה פקדה.
התהפכתי, צייתנית, רועדת מחוסר שביעות רצון. הם עמדו מעלי – אחד מלפנים, אחד מאחור.
קטיה לקחה את הרצועה השחורה הענקית שלה בידה והעבירה אותה על שפתי.

פתח את הפה. רחב יותר. את תמצצי זין בזמן שוויקה תזיין אותך בתחת. אתה מבין? עונש כפול על אי ציות.
פתחתי את פי בצייתנות והיא הכניסה אליו קצה. הגומי היה נוקשה ובלתי סלחני. התחלתי למצוץ, לחנוק, להרגיש כאילו אני מזיל ריר.
באותו רגע, ויק מאחור, ללא אזהרה, שוב היא נכנסה אליי. עמוק יותר ונוקשה יותר מבעבר. היא התחילה להכות אותי בכוח מחודש, ואני, מדוכאת משני הצדדים, יכולתי רק לנהום ולנסות לנשום את האף, בקושי לקבל את הקצב שלהם.
הם הסתנכרנו. ויקה נכנסה מאחור, וקטיה נכנסה עמוק יותר לגרון שלי באותו זמן. התמלאתי בהם לחלוטין, ברצונם, בגופם. הייתי כלום. רק נקודה של הפעלת כוחם והנאתם.
“עכשיו הוא ממש מושפל,” נשפה קטיה, מתבוננת בי על הרצועה שלה.
“כן,” נאנח ויקה והאיץ. – תפסיק עם זה, כלבה. תגמור עכשיו! תגמור מלזיין אותך בתחת!
דבריה, פקודותיה, דחיפותיה הקשות והגומי בפה, כולם פגעו בי במפולת שלגים. העווית, מוחצת וכוללת, התגלגלה בכל גופי. צרחתי, או ליתר דיוק, ניסיתי לצרוח, אבל הצליל נתקע בגרון, מכוסה ברצועה. זרע זרם ממני, מכה על השטיח, ואני נלחמתי בעוויתות, לא יכולתי לשלוט בעצמי.
הם לא עצרו מיד. ויקה עשתה עוד כמה דחיפות עמוקות ושתלטניות, סחטה ממני את הטיפות האחרונות, וקטיה החזיקה לרגע את הרצועה שלה בגרוני לפני שהוציאה אותה.
התמוטטתי על צדי, הרוסה לחלוטין, מכוסה בזיעה, זרע ורוק. הוא נשם כמו דג שנשטף לחוף.
הייתה שתיקה, שנשברה רק על ידי נשימתנו הכבדה.
ויקה הייתה הראשונה שדיברה. היא הורידה את הרצועה שלה והשליכה אותה על הרצפה.
“טוב, לא רע,” היא אמרה, וקולה חזר לתווים של אותה חברה מוכרת. אבל לא לזמן רב.
גם קטיה השתחררה מהרצועות ועמדה מעלי.
עכשיו המעשה הסופי, אמרה בנימה קפואה. – תראה איך הכתמת את השטיח. תלקק את זה. הכל. נקי.
היא דחפה את עקב הבוהן לתוך שלולית הזרע שלי.
זה היה מעשה ההשפלה האחרון והאחרון. הסתכלתי עליה, ואז על ויקה, שצפתה בחיוך טורף. ובלי לומר מילה, הוא הוריד את פניו לרצפה והחל ללקק את הפריקה שלו מהשטיח. מלוח, סמיך, עם טעם מריר של בושה.
ליקקתי כל טיפה אחרונה והם עמדו והסתכלו.
כשסיימתי והרמתי עליהם עיניים דומעות, קטיה רכנה ונישקה אותי בעדינות על המצח.

ילד טוב. עכשיו הבנת את מקומך.
היא התיישרה והחזיקה את ידה של ויק.
בוא נלך לשתות יין. ואתה … לך למקלחת. וללכת לישון. מחר … מחר נחשוב על משהו חדש.
הם יצאו והשאירו אותי לבד על הרצפה. כששכבתי שם, בשקט מוחלט, הרגשתי כאב בוער בין רגלי, טעם הזרע שלי בפה ושלווה מוזרה וריקה. הייתי רכושם. הצעצוע שלהם. ולא היה בזה אלא אקסטזה לוהטת וכוללת. עצמתי את עיניי בידיעה שזה יקרה שוב. ואני אחכה לזה. לחכות בקוצר רוח.